עת"מ 1816/09

תקציר

העותרים ביקשו לבטל תכנית מפורטת לפיתוח הקרקע, תמ"א 47, או לחילופין למנוע הוצאת היתרי בנייה לחלקות קרקע מסוימות. לטענתם, התוכנית מבוססת על הסכמים מיושנים ולא יושמה במסגרת הזמן שנקבעה, ולכן היא חסרת תוקף. בנוסף, טענו העותרים כי התכנית אושרה בוועדות בלתי מורשות, נפלו בה פגמים בהליך פרסומה ונעדרו בה רכיבים חיוניים. המשיבים ביקשו לדחות את העתירה על הסף, בנימוק של שיהוי ניכר בהגשתה, שנע בין 20 ל-45 שנה, וטענו כי העותרים פעלו בחוסר תום לב בכך שניהלו הליכים משפטיים מקבילים. עוד נטען, כי העתירה נעדרת עילה מנהלית שכן היא לא הוגשה במגבלות הזמן שנקבעו ולכן היא חסומה על פי חוק. זאת ועוד, טענו כל המשיבים כי יש לדחות את העתירה משום שהעותרים לא הוכיחו אי חוקיות או פגמים מהותיים בהליכי אישורה, הפקדתה או פרסומה של התוכנית. בית המשפט הסכים עם המשיבים וקבע כי העותרים לא הצדיקו את שיהוים בהגשת העתירה וכי לא הביאו ראיות להפרות מהותיות כלשהן בהליכי התכנית. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי התכנית קיימת למעלה משני עשורים, וצדדים שלישיים הסתמכו עליה, ולכן אין זה צודק לקבל את העתירה. עוד הגיע בית המשפט למסקנה כי אין לו סמכות לבטל תכנית מתאר מחוזית, החורגת מתחום סמכותו של בית משפט לעניינים מנהליים. משכך, נדחתה העתירה, והעותרים חויבו בהוצאות המשפט של המשיבים, בסך 40,000 ₪.