ת"א 28878-10-21

תקציר

פסק הדין מתווה את פסק הדין בתיק בעניין תשלומי איזון עקב שינויים בערכי הקרקע כתוצאה מתכנית איחוד וחלוקה. על התוכנית, שמטרתה לשנות את יחסי השווי של חלקות קרקע, חל סעיף 122(3) לחוק התכנון והבניה. על פי החוק, אם שווי החלקה החדשה נמוך מהקודמת, זכאי בעל הקרקע לקבל את ההפרש מהוועדה המקומית; לעומת זאת, אם הוא גבוה יותר, יש לשלם לוועדה את ההפרש. מועד תחילתה של התוכנית, כאמור בסעיף 119 לחוק התכנון והבניה, נקבע ליום 12.10.2019. פסק הדין דן בתפקידה של הוועדה המחוזית כמגשרת בהליך תשלום האיזון. היא מדגישה כי חובת הוועדה לשלם לבעלי הקרקע אינה תלויה בזכותה לגבות תשלומים ממשתתפי התוכנית האחרים. בית המשפט מדגיש את בהירות הוראות הדין בדבר עיתוי תשלומי האיזון ושיעורי הריבית החלים, שאינם מותנים במימוש התכנית או בדרישה מצד בעל הקרקע. במקרה זה, הוועדה המחוזית הייתה אמורה לשלם את יתרת האגרה, כולל הפרשי הצמדה וריבית, עד ליום 12.10.2019. כמו כן, פסק הדין מדגיש כי הוועדה המחוזית משמשת צינור לתשלומי איזון ומוטלת עליה החובה להקל עליהם. תחומי האחריות שלה נפרדים והיא לא אמורה לסבול הפסדים כספיים אם היא מבצעת את תפקידה במהירות וכראוי. בית המשפט דוחה את טענת הוועדה כי זכאותו של בעל הקרקע לתשלומים מאזנים מופעלת רק על פי דרישה, וקובע כי עמדה זו אינה מתיישבת עם זכויות הקניין ותביא להתעשרות שלא כדין של הוועדה. בסופו של דבר, בית המשפט פוסק לטובת התובעת, ומורה לוועדה המחוזית לשלם ריבית והפרשי הצמדה כמפורט בפסק הדין. בנוסף, הוועדה נדרשת לפצות את התובע במחצית מאגרת בית המשפט ולשלם שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪. פסק הדין מיום 18.7.2023 והתיק נסגר.