ע"א 6204/96

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לסכסוך על רישום מקרקעין, בו היו המערערים מעורבים בהליכים משפטיים ממושכים מול המשיבים. במהלך דיון בבית המשפט המחוזי הביעה השופטת את דעתה בתיק, ולאחר מכן ביקשו המשיבים את פסילת השופט, בנימוק של מערכת יחסים מקצועית קודמת עם המשיב מס' 1. השופטת, שהייתה מודעת לכך שאין עילה למשוא פנים, פסלה את עצמה בכל זאת בשל תחושותיו הסובייקטיביות של המשיב מס' 1. המערערים ערערו על החלטה זו, וטענו כי פסילתו העצמית של השופט אינה חוקית, שכן היא מבוססת על תחושה סובייקטיבית ולא על חשש אובייקטיבי מפני משוא פנים. עוד טענו כי בקשת הפסילה הועלתה בשלב מאוחר מדי של ההליך. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור בקובעו כי היכרותו של השופט עם המשיב מס' 1 אינה מהווה עילה מספקת לחשש ממשי למשוא פנים, אך אין מדובר בהיכרות מקצועית גרידא, שכן המשיב מס' 1 היה גם בא כוח וגם צד להליך. בית המשפט הדגיש כי הזכות לשבת בדין נושאת חובה לעשות כן, ושחרור שופט ללא סיבה ראויה פוגע בהוגנות המשפט ובאמון הציבור. במקרה זה, פסילתה העצמית של השופטת, על אף היותה בלתי ראויה, הייתה מוצדקת בשל הנסיבות והמשקל הרב שניתן לרגשותיה. בית המשפט העליון קרא לקבוע דיון מהיר בפני שופט אחר.