בש"פ 2798/08

תקציר

בבחינת הערר בעניין שחרורו של המשיב, בחן בית המשפט את נחיצות המעצר נוכח מסוכנותו ועברו הפלילי של המשיב. למרות עונש מאסר על תנאי בגין עבירות דומות כלפי אותו מתלונן ואירוע של אלימות כלפי שוטר, שקל בית המשפט חלופות מעצר, תוך שימת דגש על סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים. חוק זה מציע כי מעצר צריך להיות מוצא אחרון, עם אמצעים חלופיים שנבחנו כדי להבטיח שחירותו של הנאשם תוגבל פחות. למרות ששירות המבחן המליץ שלא להשתחרר, מצא בית המשפט טעם בחלופה בה ישהה המשיב במעצר בית בבית בנו ונכדו, כשהוא מפוקח באזיקים אלקטרוניים. הסדר זה דרש התחייבויות אישיות וערבויות צד ג' בסך 50,000 ₪ כל אחת מהמפקחים, שהוכיחו בעבר אמינות. למרות החשדות החמורים והסכנה הפוטנציאלית למתלונן, הגיע בית המשפט למסקנה כי התנאים המחמירים של מעצר הבית יקטינו סיכונים, דחה את הערר ואפשר את שחרורו של המשיב בתנאים מחמירים, תוך הקפדה על אי מגע עם המתלונן ואיסור על שתיית אלכוהול בבית המפקחים. ההחלטה התקבלה למרות חששות, המדגישים את האמון במנגנון הפיקוח המוצע.