עת"מ 3725-06-21

תקציר

העותרים טענו כי החלטת המשיבה שלא לפטור אותם מהליך מכרזי מקרקעין אינה חוקית וביקשו מבית המשפט להתערב. עם זאת, השופט קבע כי בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הרשות המינהלית. השופט ציין כי העותרים הסתמכו על טענות גנריות ולא הוכיחו פגמים כלשהם בשיקולי הרשות המינהלית. השופט הדגיש כי החלטתו הקודמת של בג"ץ הייתה המלצה למשא ומתן ולא חייבה את המשיב להיעתר לבקשת העותרים לפטור. בנוסף, בחן השופט את החלופות שהציגו העותרים לפטור מהמכרז ומצא כי הן אינן משכנעות. תקנה 25(1), שהעותרים הפעילו, לא חלה עליהם, והמקרים שהזכירו היו מובחנים. השופט דחה גם את טענות העותרים בנוגע לסכסוכי ביטחון, ביטחון הציבור וקרקעות כעילות לפטור, שכן הן אינן חלות על המקרה הנוכחי. זאת ועוד, השופט קבע כי שיקול הדעת המינהלי שהפעיל המשיב היה סביר וכי טענת העותרים כי אין באפשרותה של המדינה לשווק קרקעות במגזר הערבי אינה מבוססת. לבסוף, הגיע השופט למסקנה כי אין עילה להתערב בהחלטת המשיב ודחה את העתירה, תוך שהוא מורה לעותרים לכסות את הוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דינו.