מ. מקרקעין 276/20

תקציר

נציג של בית משותף תבע חברה שבבעלותה מספר דירות בבניין על חלקה של החברה בהוצאות האחזקה והניהול. השאלות העיקריות שעמדו בפני בית המשפט היו: (1) האם הסכמים מחייבים בין הצדדים מנעו מהנציג לתבוע הוצאות כלשהן לפני אפריל 2018 ו-(2) המועד שממנו השתכללה התחייבות החברה לשלם את חלקה בהוצאות, וכן הסכום החייב. בית המשפט מצא כי אין הסכם מחייב בין הצדדים שישתיק את טענות הנציג. במקום זאת, הראיות הראו כי היה רק משא ומתן ומתווה ביניים לפשרה אפשרית, שמעולם לא הבשיל לכדי הסכם מחייב בשל פערים מהותיים בין עמדות הצדדים לגבי גובה החוב. באשר לשאלה השנייה, קבע בית המשפט כי חובת החברה בתשלום הוצאות אחזקה וניהול קמה ממועד אכלוס הבניין, בשנת 2015. עם זאת, בשל הודאת הנציג בעדות קודמת, נמנע ממנו לתבוע הוצאות כלשהן לפני 9.4.2017. כך, חישב בית המשפט את הוצאות החברה לתקופה שממאי 2017 ועד למסירת הדירות לשוכרים. בית המשפט קבע כי החברה חויבה לשלם מחצית מהוצאות האחזקה והניהול של דירות הפנטהאוז בתקופה זו, והורה לחברה לשלם סך של 63,265.50 ₪ בגין דירות אלה. לגבי הדירות הרגילות הגיע בית המשפט למסקנה כי החברה עדיין מחויבת לתנאי הסכמי המכר לפיהם היא תשלם 50% מההוצאות. החברה טענה כי הסכימה בעל פה לשלם את מלוא התעריף, אך בית המשפט קבע כי הדבר לא הוכח. לפיכך חויבה החברה לשלם עבור דירות אלה 16,600 שקל. לאור ההצלחה החלקית של תביעת הנציג, הורה בית המשפט לחברה לשלם לנציג הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪. השופטת סיימה את דבריה והסבירה כי ההחלטות התקבלו שלא בנוכחות הצדדים וכי המזכירות תשלח העתקים מפסק הדין לשני הצדדים. פסק דין זה ניתן ביום 8.6.2023.