תפ"ח 14572-08-13

תקציר

כתב האישום נגד הנאשם מייחס לו שני סעיפי רצח. הנאשם מודה במעשי הירי בקורבנות אך טוען לאוטומטיזם שפוי וטוען כי היה במצב של ניתוק הכרה בעת הירי, ולכן אינו צריך לשאת באחריות פלילית. בית המשפט בוחן בקפידה את טענת האוטומטיזם ואת הראיות שהוצגו, הכוללות את התנהגות הנאשם לפני ואחרי האירוע, וחוות דעת מומחים הן של התביעה והן של ההגנה. בית המשפט קובע כי גרסתו של הנאשם לאירועים שהובילו לירי אינה אמינה, והסבריו אינם סבירים. מרכיבים מרכזיים בעדותו סותרים ראיות אחרות, לרבות דברים שמסר הנאשם מיד לאחר האירוע. גם חוות הדעת הרפואית שהציגה ההגנה, המסתמכת רבות על דברי הנאשם, אינה מהימנה ועומדת בסתירה לראיות אחרות. יתר על כן, הגורמים שהובילו לכאורה את הנאשם למצב דיסוציאטיבי אינם חזקים דיים, ואין עדות מתועדת למקרים דומים בעברו של הנאשם. באשר למנגנון המוות, ההגנה טוענת כי אחד הכדורים שנורו לעבר הקורבן הראשון יכול היה לפגוע בקורבן השני, כלומר הנאשם לא גרם למותו של הקורבן השני. עם זאת, הראיות הפורנזיות שהציגה התביעה סותרות אפשרות זו. בית המשפט מגיע למסקנה כי הנאשם לא העלה ספק סביר לגבי שפיותו בעת הירי וכי הוא גרם למותם של שני הקורבנות. לפיכך, בית המשפט מחליט להרשיע את הנאשם בשני סעיפי רצח.