ע"א 611/69

תקציר

המקרה הנדון נסוב סביב ההבחנה בין עובד לקבלן עצמאי ומבחן הפיקוח כגורם הקובע. המערערת, עובדת ניקיון המועסקת במשטרת ישראל מזה 13 שנה, ביקשה הכרה כשכירה, בטענה ליחסי עובד-מעביד עם המדינה. עם זאת, בית המשפט המחוזי בנצרת פסק נגדה, מה שהוביל לערעור זה. מבחן הפיקוח, המתמקד בזכותו של המעביד לפקח על עבודת העובד, הוא נדבך מכריע בהבחנה בין השניים. במקרה דנן, חירותה של המערערת לקבוע את שעות עבודתה והעובדה שהיא הוערכה על סמך תוצאות עבודתה, ולא על סמך הביצוע עצמו, מצביעות על היותה קבלן עצמאי. בנוסף, אספקת חומרי ניקוי והצהרתה של המערערת כי ידעה שעבודתה הינה חוזית, נחשבות לעובדות ניטרליות ואינן סותרות את מעמדו של הקבלן העצמאי. בפסק הדין, שניתן על ידי השופט לנדוי, מודגש כי מעמדה של המערערת מעולם לא הוכר רשמית כעובדת מדינה וכי עבודתה שולמה לפי תפוקה ללא כל תנאים סוציאליים. למרות אהדתה של השופטת ברנזון למצבה של המערערת, הערעור נדחה, דבר המחזק את המסקנה כי המערערת היא קבלן עצמאי. ההחלטה נשענת על הערכה כוללת של העובדות, תוך מתן משקל מועט לחתימתה של המערערת על טפסים המתארים את עבודתה כחוזית והכרה בהבחנה המעשית בין עבודה בשכר לעבודה קבלנית.