ת"א 25520-02-21

תקציר

המקרה נסוב סביב הבעלות על זכויות יוצרים בשיר, ובפרט האם הוא מהווה יצירה משותפת בבעלות התמלילן והמלחין, או אם כל אחד מהם מחזיק בזכויות יוצרים על תרומתו. התובע, התמלילן, טען כי השיר הוא יצירה משותפת חדשה, הנבדלת מתרומות הפרטניות של המילים והלחן, שיש לו בעלות חלקית עליהן. עם זאת, השופט דחה את טענת התובע וקבע כי השיר הוא יצירה בבעלות משותפת בחלקים נפרדים, כאשר התמלילן והמלחין מחזיקים כל אחד בזכויות נפרדות על תרומתם. מאחר שהנתבע השתמש רק במנגינה, ולא במילים, הגיע השופט למסקנה כי זכויותיו של התובע לא נפגעו. יתר על כן, בית המשפט מצא כי זכויותיו המוסריות של התמלילן לא נפגעו, וכי הסכמת המלחין לשימוש במנגינה התקבלה כדין. משכך, נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 20,000 ₪ בתוך 30 יום. פסק הדין הדגיש כי דיני זכויות יוצרים נועדו להגן על זכויות יוצרים תוך עידוד שיתוף פעולה ושיתוף ביצירותיהם, ופרשנותו של השופט התיישרה עם תכלית זו.