עמ"נ 55264-09-20

תקציר

הסוגיה המרכזית במקרה דנן היא האם התרחשה הרחבת כביש בעקבות אישור תכנית תל/31, בהשוואה לתכנית חד/2020 הקודמת, ואם כן, האם זכאים המערערים לפיצוי כלשהו. בית המשפט לעניינים מנהליים בדרך כלל אינו מתערב בהחלטות תכנוניות המתקבלות בוועדות ערר, אלא אם נפל פגם מהותי או סטייה מהסבירות. במקרה זה, בית המשפט מוצא פגם פרוצדורלי בהליך קבלת ההחלטות של ועדת הערר, אשר עלול להוביל לעוול. לגופו של עניין, לא הייתה לוועדה גישה לתסקיר מדידה או לחוות דעת של מודד מוסמך, החיוניים לבחינת טענת המערערים בדבר השינוי ברוחב הכביש וייעוד השטח. שרטוט וחוות דעת אלה נדרשו כדי לבסס תשתית עובדתית מלאה לקבלת החלטות. בעוד שהאחריות למסירת מידע זה מוטלת על המערערים, בית המשפט סבור כי נוכח חשיבות המקרה והאפשרות לעיוות דין, יש להחזיר את העניין לוועדת הערר לצורך קבלת מסמכים אלה. צעד זה נחוץ כדי להבטיח הערכה נאותה של התביעה. כן מורה בית המשפט למערערים לשלם למשיבים הוצאות בסך 20,000 ₪, בשל אי הצגת המידע הנדרש לוועדה. פסק הדין מחייב את המערערים להגיש חוות דעת של מודד המשווה בין שתי התכניות וקובעת שטחים נוספים שניתן היה להוסיף בת"ל 31. לאחר מכן הוועדה תבחן מחדש את הראיות ותקבל החלטה בהתאם.