ת"א 2791-07-17

תקציר

התובע, בעל נכס שהושכר לסבתו של הנתבע, הגיש תביעת פינוי כנגד הנתבע, שהמשיך להחזיק בנכס גם לאחר מות סבתו. הנתבע טען כי הוא זכאי להישאר בנכס כשוכר ממשיך, בין אם באמצעות אביו ובין אם באמצעות סבתו. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבעת לא עמדה בדרישות כדי להיחשב כשוכרת ממשיכה בשני התרחישים. ראשית, החוק והסכם השכירות שנחתם עם אביו של הנתבע קובעים כי לא ניתן לאשר שוכר ממשיך למי שכבר מחזיק בנכס כשוכר ממשיך, ובכך פוסלים את טענת הנתבע להמשך השכירות של אביו. שנית, הנתבע לא הגיש בקשה להמשך מעמד של דייר באמצעות סבתו ובמקום זאת בחר להישאר בנכס שלא כדין ולטעון את טענותיו בבית המשפט, דבר שאינו מותר. לבסוף, גם אם בית המשפט ישקול התקפה עקיפה על ההחלטות המנהליות, הנאשם לא הצליח להוכיח כי התגורר עם סבתו במשך שלוש שנים לפני מותה, כנדרש בחוק. מהראיות, לרבות רישומי מרשם האוכלוסין ודוחות ביקורים, עולה כי הנאשם התגורר במקום אחר בתקופה הרלוונטית. טענת הנאשם כי התגורר ברמת השרון אך למד ביהוד לא הייתה אמינה ולא נתמכה בראיות מספיקות. בנוסף, התביעה הכספית לדמי שימוש הולמים נדחתה מחוסר ראיות. בעקבות זאת, הורה בית המשפט לנתבעת לפנות את הנכס עד ליום 31.5.2021, ופסק לתובע הוצאות בסך 2,500 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 11,700 ₪, הן בהתאמה להפרשי הצמדה והן לריבית.