עמ"ש 43022-03-12

תקציר

פסק הדין דן בתוקפו של מינוי "בן יורש" על פי הסכם משולש. ההסכם קובע כי במקרה של פטירת בן זוג, זכויותיו עוברות לבן זוגו ואם לא, לבן יורש כפי שייקבע על ידי ההורים. גם הבן צריך לקבל את אישור המתנחל וההתחייבות צריכה להיות בלתי חוזרת. במקרה זה, מינו ההורים את בנם י' כבנם היורש בתצהיר משנת 1997. הדבר אושר עוד בתצהיר נוסף ובהתנהלות שנערכה לאחר מכן. בית משפט קמא מצא כי ההורים התכוונו כי י' יהיה בנם היורש והתייחסו אליו ככזה. הנתבעים טענו כי המינוי נועד רק לאפשר משכנתא לבניית ביתו של י' ואינו בלתי חוזר. עם זאת, שופטי הערעור מסכימים עם ממצאיו של בית משפט קמא ומגיעים למסקנה כי כוונת ההורים הייתה ברורה והמינוי תקף. עוד הם מציינים כי גם אם ניתן היה לבטל את המינוי, הוא הפך לבלתי חוזר עם פטירת ההורים. יתר על כן, השופטים מסכימים כי אין ראיות לתרמית או לאי סדרים כלשהם בהליך הרישום וכי מעשיו של הבן בהצגת התצהיר לגורמים הרלוונטיים לא פסלו את המינוי. לפיכך דוחים השופטים את הערעור ומורים למערערת לשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחה בסך 20,000 ₪.