ת"א 16486-12-16

תקציר

התובעים, שהם רוכשי דירה, תבעו את הנתבעים, המוכרים, בגין ליקויי בנייה, הקשורים ספציפית לבעיות איטום וניקוז, ותבעו פיצויים בגין עלות תיקונים, עוגמת נפש וירידת ערך הנכס. הסוגיות העיקריות היו האם הנתבעים אחראים לבעיות הרטיבות בדירה, והאם אטמו כראוי את הקירות החיצוניים והיסודות של הבניין, כמו גם ליקויים אחרים לרבות ניקוז וסדקים בתקרה ובגג. בית המשפט מינה מומחה מטעמו, בנוסף למומחים שמונו על ידי התובעים והנתבעים. בית המשפט מצא כי מומחי התובעים שכנעו יותר באשר למקור בעיית הרטיבות, אשר יוחסה הן לעבודות איטום לקויות שבוצעו על ידי הנתבעים והן למערכת מים אפורים סתומה שבאחריות התובעים לתחזק. נמצא כי הנתבעים ביצעו עבודות איטום שלא היו מספיקות בהתאם לתקנות ולסטנדרטים שנקבעו בחוות הדעת של התובעים. יתר על כן, בית המשפט סבר כי המומחה מטעם התובעים ראה את יסודות המבנה בעת חשיפתם, ואישר כי לא היה איטום בעובי הנדרש, ואולי כלל לא. עם זאת, בית המשפט לא קיבל את חוות הדעת של מומחי התובעים בכל נושא. השופטת העדיפה את חוות הדעת של מומחה בית המשפט ושל מומחה צד ג' בנוגע לבעיית הניקוז שנגרמה כתוצאה מהורדת מפלס 00 של הבניין, וקבעה כי היא אינה משפיעה על ניקוז השטח שמסביב לבניין. בית המשפט קיבל גם את חוות דעת המומחה מטעם הנתבעים, לפיה הסדקים והליקויים הנטענים בתקרה ובגג אינם מצדיקים את טענות התובעים, וכי לא אירעה ירידת ערך למבנה. התובעים ביקשו גם להטיל אחריות אישית על הנתבעים, אך בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי התובעים לא סיפקו ראיות מספיקות כדי להצדיק את הרמת מסך התאגיד. בסיכומו של דבר, חויבו הנתבעים לשלם לתובעים 117,936 ₪ עבור עבודות איטום, 29,765 ₪ עבור החלפת ריצוף, 47,790 ₪ עבור תיקונים קודמים, 1,750 ₪ עבור שכר דירה של חודש במהלך תיקונים, 2,000 ₪ עבור הובלה ו-30,000 ₪ עבור עוגמת נפש. התובעים חויבו לשלם לנתבעים 100,000 ₪ שכר טרחת עורך דין משום שהתביעה האישית נגדם הייתה חסרת בסיס.