ת"א 41907-06-11

תקציר

התיק סובב סביב תביעת נזקי גוף מיום 27.1.2010, הנובעת מתאונת עבודה בה הייתה מעורבת מלגזה. התביעה הוגשה בעילות חלופיות: האחת לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, המסווגת את התאונה כתאונת דרכים, והשנייה מבוססת על דיני הנזיקין, בטענה לרשלנות. לאחר בחינת הראיות ושקילת הסיווגים, קבע השופט כי יש להגדיר את התאונה כתאונת דרכים. התובע, עובד האחראי על הובלת סחורות בתוך בית זיקוק, נפגע בעת שבדק מלגזה לפני תחילת העבודה. תהליך בדיקה זה כלל התנעת המלגזה והנעתה למרחקים קצרים קדימה ואחורה כדי לבדוק את תפקודה. במהלך ירידתו מהרכב, החליק התובע ונפצע בברכו. פסק הדין של השופט הסתמך על הגדרת "תאונת דרכים" כפי שהיא מעוגנת בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. על פי הגדרה זו, תאונה כרוכה ב"שימוש ברכב מנועי לצרכי תחבורה". השופט פירש זאת כך, שכל שימוש ברכב, לרבות כניסה או יציאה, עונה על ההגדרה הכללית אם הוא קשור באופן אובייקטיבי לתחבורה, גם אם המטרה הספציפית של הפעולה הנדונה אינה קשורה במפורש לתחבורה. כמו כן, השופטת התייחסה לפסקי דין שהתקבלו לאחרונה ותמכו בגישה אובייקטיבית, תוך שימת דגש על הסיכון התחבורתי הגלום באירוע ולא על כוונותיו הסובייקטיביות של המשתמש. תקדימים אלה סייעו לחזק את התפיסה כי תאונת התובע נופלת תחת הסיווג של תאונת דרכים. לאחר שקבעה כי אכן מדובר בתאונת דרכים, קבעה השופטת כי הנתבעת, כלל חברה לביטוח, חייבת לפצות את התובע בגין כל הנזקים שנגרמו לו, כמתחייב מחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. השופט דחה גם את תביעת הנזיקין נגד הנתבעת השנייה, בתי זיקוק, והורה לכלל חברה לביטוח לשאת בהוצאותיה המשפטיות. השופטת הכירה בקביעת המוסד לביטוח לאומי ל-10% נכות והורתה לתובע להגיש חישוב נזק בתוך 45 יום, כאשר הנתבעת כלל חברה לביטוח השיבה תוך 45 יום נוספים. קדם משפט נקבע ל-17 בדצמבר 2014. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 25.8.2014.