רע"א 4047/18

תקציר

בפסק דין זה התייחס בית המשפט למחלוקת משפטית שעניינה ביטול חוות דעת של מומחה רפואי בתביעת רשלנות רפואית. תחילה דחה בית המשפט את הבקשה וקבע כי המשיב רשאי לחזור בו מחוות הדעת שהגיש ד"ר רינות מאחר שטרם נקבעה כראיה, בהתאם לנורמות הפרוצדורליות הקבועות בתקנות סדר הדין האזרחי. המשיב בחר להסתמך על מומחה אחר, ד"ר ספרן, שהיה בעל מומחיות מיוחדת, והצדיק את הנסיגה. הסוגיה המרכזית שנידונה הייתה האם הצד שכנגד יכול לזמן את המומחה הרפואי לחקירה למרות שחוות הדעת בוטלה. בית המשפט הבחין בין עדותו של עד רגיל לבין עדותו של מומחה רפואי, וקבע כי עדותו של מומחה רפואי אינה שקולה לעדות רגילה בשל ניתוקו המקצועי של הראשון והידע המיוחד שלו. בנוסף, עיתוי ביטול חוות הדעת, שהתרחש בשלב מאוחר של הליך ההתדיינות המשפטית, נחשב כעלול לפגוע במשיב, דבר המצביע על מניעים טקטיים אפשריים והשלכות על הוצאות משפטיות או הצגת ראיות. בית המשפט התייחס לפרשת משה אך הדגיש את ייחודן הפרוצדורלי של חוות דעת מומחים שבוטלו. הוצעה גישה חלופית להסתלקות, שעשויה לדרוש תיקונים בכתב התביעות. בסופו של דבר, על אף שהבקשה נדחתה, התיר בית המשפט את המשך חקירתם של המומחים האחרים מטעם המשיב. חשוב לציין כי כנגד המשיב לא הוצאו צווי הוצאות למרות שחזר בו מחוות הדעת, דבר המשקף את מורכבות הניואנסים הפרוצדורליים.