רע"פ 4760/14

תקציר

בניתוח מקיף של הערעורים שהוגשו, החליט בית המשפט לקבל את בקשות רשות הערעור, והתייחס אליהן כאל ערעור מלא לגופן. ההחלטה הושפעה מקיומם של פערים משמעותיים בין העונשים שהוטלו במקור על ידי בתי המשפט הפרוצדורליים לבין אלה שניתנו על ידי ערכאת הערעור, וכן מטעויות הקשורות למספר העבירות המעורבות בתיק. בית המשפט הדגיש כי רשות ערעור במקרים כאלה ניתנת בדרך כלל רק כאשר מתגלות שאלות משפטיות בעלות חשיבות מהותית או עיוותי דין פוטנציאליים. באופן ספציפי, במקרה זה, פערים בגזרי הדין עוררו צורך בהערכה מחודשת, במיוחד כאשר העונש שהוטל במקרים קודמים נחשב מופרז או בלתי מוצדק בהתבסס על אמות מידה משפטיות מבוססות. פסק הדין ציטט את פרשת ג'אבר, אשר קבע תקדים לפרשנות מהו "אירוע אחד" בפעילות פלילית, והדגיש כי יש לראות בעבירות בעלות זיקה זמנית ונושאית הדוקה כאירוע בודד לצורכי גזר הדין. מאחר שערכאת הערעור סטתה מהבנה זו, לא היה מקום לשנות באופן כה דרסטי את גזרי הדין הראשוניים של בית המשפט הפרוצדורלי. משכך, החליט בית המשפט להקל בעונשם של המערערים תוך שמירה על היבטים אחרים של עונשם. כך למשל, המאסר הכולל של אמיל הותאם, אך הכיר בכך שעונשו המותנה יושם נכונה על ידי בית המשפט המחוזי. ההחלטה התקבלה פה אחד, בהסכמת השופטים זילברטל וברק-ארז, וניתנו הנחיות מפורטות לכל מערער בנוגע לעונשו המתוקן ולצעדים הפרוצדורליים הבאים.