בש"א 4936/06

תקציר

ביום 22.5.2006 התייחס החלטת הרשם לאופן ההתנגדות לפסק דין של בית המשפט המחוזי בעניין ביטול הסכם בוררות עקב הפרתו. ההחלטה נסמכה על פרשנות סעיף 38 לחוק הבוררות, המאפשר ערעור רק ברשות. הרשם הגיע למסקנה כי פסקי דין אלה נופלים תחת "חוק זה", דבר המחייב בקשת רשות ערעור ונתן ארכה להגשת בקשה זו. על מסקנה זו ערערו הן המערערים והן המשיבים. המערערים טענו כי הרשם אינו מוסמך להכריע בתחולתו של סעיף 38 וטענו כי הוא פורש באופן שגוי, ותמכו בערעור בזכות. מנגד, ערערו המשיבים על הארכה שניתנה לערעור. בסופו של דבר, אישרה השופטת פרוקצ'יה את פרשנות הרשם לסעיף 38, וקבעה כי מדובר בענייני בוררות המחייבים רשות ערעור. בית המשפט הדגיש כי פסקי דין הקשורים לבוררות הקשורים קשר הדוק לחוק הבוררות כפופים לסעיף זה, בהתאם למאמצים לייעל את הבוררות ולהגביל את ההתערבות השיפוטית. ערעורם של המערערים נדחה, וקבע כי תביעות במסגרת בוררות חייבות להמשיך במסלול הערעור שנקבע. עם זאת, ערעורו של המשיב התקבל, ודחה את הארכת רשות הערעור בשל היעדר טעמים מיוחדים והצלחתו המוטלת בספק של ערעור כזה. בית המשפט הדגיש כי הנסיבות מצביעות על כך שהיה על המערערים לדעת מהו ההליך התקין, ועדיין ניתן להתייחס לטענותיהם המהותיות בביטול פסק הבורר. משכך, בוטלה ההחלטה בעניין ההוצאות, ועל המערערים הוטל לכסות את הוצאות המשיבים.