ע"ע 14821-09-22

תקציר

פסק הדין מתאר את ההחלטות המכריעות מהערעור הקודם, המתייחסות בעיקרן לתקופות העסקתו של המערער ולדחיית תביעות מסוימות, כגון חוזה ההפסד. הערעור הנוכחי מתמקד בשאלה העובדתית האם עבודתו של המערער בתקופה א', בה הועסק סכניני, נעשתה באתרי חברת שג'ראוי ומשך עבודה זו. החלטת בית הדין האזורי מבוססת על הנחה שגויה, והערעור מתקבל. הראיות שהציג המערער, לרבות איתור דו"חות ועדות, תומכות בטענתו כי עבד באתרי שג'ראוי במהלך עבודתו אצל סכחניני. לעומת זאת, לא היה די בהגנתו של המשיב, ולא הוצגו עדויות סותרות או מסמכים רלוונטיים. הימנעותו של המשיב מגילוי מסמכים מסוימים, חרף בקשות חוזרות ונשנות, ומשמעותם הפוטנציאלית, תומכים אף הם בגרסתו של המערער לאירועים. משכך, מוצא בית הדין כי המערער הועסק באתרי שג'ראוי במשך כל תקופת העסקתו אצל סחניני. הדבר מוביל למסקנה כי סכניני פעל כקבלן כוח אדם, והמערער היה למעשה עובד של שג'ראווי. לפיכך, המשיבה אחראית במשותף לתשלום למערערת סכומים שונים הנוגעים לזכויות העסקה, לרבות פיצוי בגין אי ביצוע פיקדונות, דמי חגים וגמול שעות נוספות. כן נדרש המשיב לפצות את המערערת על הוצאותיה ולשלם 10,000 ש"ח נוספים בתוך 30 יום.