עת"מ 24369-04-22

תקציר

עניינו של פסק הדין הוא בדחיית שתי עתירות נגד תוכנית המתאר המקומית לטיילת תיירותית סביב חומות העיר העתיקה בירושלים, שהוגשו על ידי הרשות לפיתוח ירושלים ורשות הטבע והגנים. התכנית מגדירה את השטח כגן לאומי, המשתרע על פני כ-4,484 דונם ממזרח לפינה הצפונית-מערבית של חומת העיר העתיקה, והופקד לאחר החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים. התנגדויות הוגשו על ידי בני משפחת חמד, שטענו לזכויות בחלק מהקרקע, והוועדה לשימור בתי קברות מוסלמיים, בטענה לזכויות על בסיס השימוש ההיסטורי של הקרקע כבית קברות. בית המשפט דחה עתירות אלה בקובעו כי מינהל התכנון פעל במסגרת שיקול דעתה המקצועי להגברת נגישות הציבור ולשימור המורשת, מבלי שנמצא פסול בהתנהלות הגופים מקבלי ההחלטות. טענות בדבר הפרת זכויות וטעויות פרוצדורליות, לרבות הגשות בלתי מורשות לכאורה, היעדר הודעות אישיות ואי תרגום פרטי התכנית לערבית, נדחו בשל היעדר ביסוס משפטי מספק או בשל היותן מחוץ לתחום סמכותו של בית המשפט. סמכות שיקול הדעת להפקיע קרקע לצרכי ציבור הייתה מוצדקת על ידי האינטרס הציבורי בטיילת, ועיכובים לכאורה או אי מיצוי הליכים על ידי העותרים נחשבו זניחים. בית המשפט הכיר בסכסוך מתמשך על זכויות במקרקעין בהליכים אזרחיים, אך לא קשר אותו להליך התכנוני הציבורי. בסופו של דבר, התועלת הציבורית הרחבה וחוסנו המשפטי של ההליך התכנוני האפילו על טענות העותרים, וכתוצאה מכך נדחו בקשותיהם והוטלו עליהם הוצאות משפט בגין מאמצי ההגנה של המשיבים.