דב"ע נד/87 - 0

תקציר

במקרה דנן תביעת המערערת לקצבת זקנה רטרואקטיבית, נדחה הערעור בסופו של דבר על ידי בית המשפט. המערערת, שהייתה זכאית לקצבת זקנה בגיל 60, עיכבה את הגשת תביעתה עד לאחר פרישתה בגיל 65, לכאורה בשל מידע שגוי של עובד המוסד לביטוח. בית הדין האזורי מצא כי השיהוי לא נבע ממידע מטעה אלא התבסס על החלטת המערערת, בהמלצת בנה, לדחות את התביעה בתקווה לקבל פנסיה גדולה יותר. לפיכך קבע בית המשפט כי יש להגביל את התשלום הרטרואקטיבי לשנתיים, בהתאם לשיקול דעתו של המוסד לפי סעיף 128 לחוק הביטוח הלאומי. המערער טען כי השיהוי לא היה מכוון ונימק היעדר מידע מוטעה, אך בית המשפט מצא את הנחיות המוסד סבירות, ותמך בהגבלה של שנתיים על רטרואקטיביות. ההחלטה אושרה מחדש, תוך הדגשה כי יש לתבוע הטבות במועד המגיע ולא לשנות בדיעבד אם החלטה מודעת הובילה לדחייה. בית המשפט קבע כי הוראות אלה מבטיחות תכנון וניהול תקינים של התקציב על ידי המוסד ודחה את הערעור על בסיס הרציונל לפיו בחירה מודעת במועד הגשת התביעה מונעת הארכת תגמולים רטרואקטיביים, בהתאם לפסקי דין קודמים ולמדיניות של אי העמסת יתר על המידה על מערכת הביטוח בהתחייבויות כספיות רטרואקטיביות.