ע"א 2112/94

תקציר

הערעור והערעור שכנגד נובעים מסכסוך בין חברת בנייה לבין עיריית חיפה. החברה זכתה במכרז לרכישת מגרש מהעירייה ולהקמת מבנה מסחרי וחניון. בחוזה נקבעו התחייבויות החברה בהכנת תוכניות בנייה ובקבלת אישורים, לרבות ויתור על תביעות לגבי אופי המגרש. החברה לא הגישה את התוכניות הנדרשות וסטתה מהתכנית המפורטת שאושרה, מה שהוביל את העירייה לשלוח הודעת ביטול. החברה טענה כי העירייה אחראית לליקויים בתוכנית וביקשה הצהרה כי הביטול אינו חוקי, בצירוף פיצויים. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, אך הורה לעירייה להשיב חלק מעלות החלקה. שני הצדדים ערערו. החברה ערערה על פסק הדין בעניין הביטול והפיצויים, ואילו העירייה ערערה נגדית על צו ההשבה. השופטת ביניש דחתה את ערעור החברה, ואישרה את ממצאי בית המשפט המחוזי בדבר הפרת החברה ואת זכותה של העירייה לבטל את החוזה. הערעור שכנגד התקבל, שכן צו ההשבה ניתן מבלי לדון בתביעות הכספיות של הצדדים, דבר הדורש בירור נוסף. פסק הדין, בעניין ההשבה, בוטל אפוא. נוכח חלוף הזמן וחוסר העניין הנוכחי של החברה במימוש החוזה, היה צורך בדיון נפרד על ההשלכות הכספיות של הביטול. ערעור החברה נדחה, והערעור שכנגד התקבל. פסק דינו של בית המשפט המחוזי עמד בעינו, למעט הסעיף העוסק בהשבה. החברה חויבה לשלם לעירייה הוצאות ערר בסך 25,000 ₪.