ע"פ 39853-06-11

תקציר

הערעורים נובעים מאירוע בו נפגע קו ביוב במהלך עבודות חפירה שביצעו הנתבעים, שהובילו להזרמת ביוב לנחל סמוך. הנאשמים הורשעו בערכאה נמוכה יותר בעבירה על חוק המים וחוק שמירת הניקיון, אך זוכו מעבירה על החוק למניעת מטרדים. כל ארבעת הנאשמים ערערו על גזר הדין ועל גזר הדין. הנאשם הראשון, עובד בחברת חפירות, טען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שייחס לו עבירה על חוק המים וכי יש לבטל את הרשעתו. הנתבעת השנייה, חברת החפירות, טענה כי מילאה את חובותיה וכי לא הוכח היסוד הנפשי של הפרת חוק המים. עוד נטען כי היה על בית המשפט לשקול את טענתו להגנת הצדק וכי העונש חמור מדי. הנתבעת השלישית, חברת תקשורת ששכרה את חברת החפירות לביצוע העבודות, והנאשמת הרביעית, עובדת חברת התקשורת, טענו כי מעשיהם אינם מצדיקים אכיפה פלילית, כי לא היו מודעים לתוצאות מעשיהם וכי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא ביטל את הרשעתם. עוד טענו כי עיקר הנזק נגרם כתוצאה מפעולות הרשויות לאחר האירוע. המשרד להגנת הסביבה הגיש ערעור נגדי וטען כי היה צריך להרשיע את הנאשמים בעבירה על החוק למניעת מטרדים. השופטת ר' שפירא הציעה לחבריה לקבל את הערעורים בחלקם ולזכות את הנאשמים מעבירה על חוק המים, שכן היסוד הנפשי הנדרש לא הוכח. באשר להפרת חוק שמירת הניקיון, היא הציעה לאשר את הרשעתם של נאשמי התאגיד (2 ו-3) ולהרשיע את הנאשמים הפרטניים (1 ו-4) כפי שקבע בית המשפט העליון. בגין הפרת החוק למניעת מטרדים הציעה להרשיע את נאשמים 2 ו-3 ולקבוע כי גם נאשמים 1 ו-4 ביצעו עבירות אלה. היא הציעה לבטל את הרשעתם של נאשמים 1 ו-4, נוכח חומרת העבירה הנמוכה, היעדר הרשעות קודמות ופוטנציאל הפגיעה בקריירה שלהם. באשר לעונש, היא הציעה להמיר את הקנס בתשלום פיצוי כספי לקרן לאיכות הסביבה ולהותיר את יתרת העונש כפי שהוטל על ידי הערכאה הנמוכה יותר ללא עונש נוסף. השופטים א' גרשון וא' קיסריה הסכימו עם ההצעה. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, והעתק ממנו נשלח לאחר מכן לבא כוחו.