רע"א 6713/15

תקציר

במקרה זה, לאחר עיון מדוקדק בטיעונים ובמסמכים הקשורים, החליט בית המשפט לדחות את בקשת רשות הערעור, בקובעו כי אין לה הצדקה לפי סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט. סעיף זה קובע כי רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי בעניינים אזרחיים תינתן רק אם דחיית הערעור עד לאחר מתן פסק דין סופי תפגע באופן מהותי בזכויות הצדדים, תגרום לנזק ממשי או תוביל להליכים מיותרים. בית המשפט ציין כי אין בטיעוני המבקש דבר המחייב דיון מיידי, שכן ההליכים בבית המשפט המחוזי מתקרבים לסיומם. למבקש נותרה האפשרות לערער על כל עוול שנראה לעין לאחר מתן פסק דין סופי. בנוסף, התייחס בית המשפט לטיבו של הסעד המבוקש וקבע כי מדובר בסעד כספי מובהק, ולא הצהרתי, כפי שעולה מהתביעה לדמי שימוש בכתב התביעה. בית המשפט הדגיש כי בקשות לסעד הצהרתי חייבות להוכיח אינטרס לגיטימי מבלי לגרום נזק מופרז או התדיינות מופרזת. נקבע כי התביעה כרוכה בסעד כספי, מה שמחזק את העובדה שיש לאחד את כל התביעות הכספיות הקשורות במסגרת אחת כדי למנוע התדיינות משפטית מיותרת. אשר לתשתית הראייתית, מצא בית המשפט כי מוקדם מדי להכריע בנכונותה לפני פסק דינו הסופי של בית המשפט המחוזי, והציע כי המבקש יוכל להגיש חוות דעת משלימות. בסופו של דבר נדחתה הבקשה, והמבקש חויב לשלם את הוצאות המדינה בסך 10,000 ₪.