ע"א 6163/05

תקציר

בית המשפט שקל בכובד ראש את הטענות שהוצגו על ידי הצדדים ובחן את הראיות שהוגשו לבית משפט השלום. העדויות שהובאו בערכאה הנמוכה יותר לא נמצאו אמינות במיוחד, שכן הן הסתמכו על אירועים שהתרחשו לפני כ-35 שנה ועדי המפתח הלכו לעולמם. החלטת השופט, שהיטיבה עם המשיבים, התבססה במידה רבה על תנאיו המפורשים של הסכם השכירות, שלא הצביעו על דיירות מוגנת. עם זאת, השופט מצא מספר גורמים התומכים בטענת המערער. ראשית, התברר כי הנכס הושכר על ידי שוכר קודם משנות החמישים, שככל הנראה נהנה ממעמד מוגן. מכאן עולה כי דמי מפתח שולמו לדייר זה כאשר משפחתו של המערער המקורי שכרה את הנכס בשנת 1969. עוד הדגישה השופטת כי אין לראות בנכס "ריק" שכן יש לו שוכר הזכאי לאכלס אותו במועד הרלוונטי. זאת ועוד, תקופת השכירות הארוכה, דמי השכירות החודשיים הנמוכים והיעדר מענה מיידי לטענת המערערת לדיירות מוגנת משנת 1991, מצביעים כולם על מעמדה של המערערת כדיירת מוגנת. בסופו של דבר, הגיעה השופטת למסקנה כי המשיבים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח כי למערערת לא הייתה זכות להישאר בנכס כדיירת מוגנת. הערעור התקבל ופסק דינו של בית משפט השלום בוטל. התיק הועבר לבית משפט קמא להמשך הליכים, והמשיבים חויבו בהוצאות עורך דינו של המערער, בסך 15,000 ₪, וכן בהוצאות הערעור. להחלטה זו הצטרפו השופטים מ' שידלובסקי-אור וי' צבן.