עב"ל 41882-03-14

תקציר

המוסד לביטוח לאומי סירב לבקשת התובע ושלח לו מכתב דחייה. התובע ערער על החלטה זו שנתיים לאחר מכן, בטענה כי לא קיבל את מכתב הדחייה. המכון טען כי יש לדחות את הערעור שכן הוא הוגש מחוץ לתקופה של 12 חודשים הקבועה בחוק. הסוגיה שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם מכתב הדחייה התקבל אצל התובע ואם כן, מתי התקבל כך שהחלה התקופה בה היה התובע זכאי להגיש תביעה בבית הדין האזורי. בית המשפט קבע כי טענת התובע כי לא קיבל את מכתב הדחייה אינה סבירה, שכן מכתבים אחרים שנשלחו הן לפני מכתב הדחייה והן לאחריו התקבלו אצל התובע. בית המשפט מצא כי מספר גורמים, בשילוב עם החזקה כי דבר הדואר מתקבל תוך זמן סביר, תומכים בעמדת המכון כי מכתב הדחייה נמסר זמן קצר לאחר שליחתו. בית המשפט ציין כי התובעת לא הצביעה על הוראה חוקית כלשהי המחייבת את המכון לשלוח את מכתב הדחייה בדואר רשום, מה שאומר שהיעדר אישור מסירה אינו רלוונטי. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות התובע כי אנאלפביתיותו ומצבו הנפשי הצדיקו את השיהוי במענה למכתב הדחייה. לפיכך, קבע בית המשפט כי מכתב הדחייה התקבל אצל התובעת תוך ימים ספורים מיום שליחתו, ועל כן חלה התיישנות על תביעת התובע. לפיכך, דחה בית המשפט את הערעור.