ע"א 147/65

תקציר

הערעור קשור לתביעה שהגישו המשיבים לפינוי המערער מדירת מגוריו, תוך הסתמכות על חוק הגנת הדייר, התשט"ו-1955, המאפשר פינוי אם בעל הדירה מבקש להרוס את הבניין. המשיבים הציעו למערערת מספר דירות חלופיות או פיצוי של 30,000 ל"י. בית משפט השלום דחה את התביעה מאחר שהחלופות שהוצעו אינן מתאימות, אך בית המשפט המחוזי דחה אותה. בית המשפט העליון דחה את הערעור בקובעו כי המשיבים עמדו בחובתם להציע הסדרים חלופיים, וכי על בית משפט השלום לקבוע את החלופה הראויה. בית המשפט הבהיר את האפשרויות השונות להסדרים חלופיים, והדגיש כי המטרה היא לספק דיור או אמצעים להשגתו. עליה להתחשב בצרכי הדייר ובצרכי משפחתו, ואינה כבולה לטיעוני הצדדים. לבית המשפט יש שיקול דעת לקבוע את החלופה, שיכולה לכלול דיור זמני, כסף או קומבינציה. פסק הדין הוחזר לבית משפט השלום על מנת שישקול מחדש את ההנחיה שניתנה, ואם תינתן למשיבים חלופה הולמת, יש ליתן את צו הפינוי; אחרת, התביעה נדחית. בנוסף, דן בית המשפט באפשרות הארכות וסעדים והדגיש את תפקידם בשלבים הראשונים של הדיון. לבסוף, חויב המערער בהוצאות המשיב.