ת"א 3056/86

תקציר

התובע, תלמיד בתיכון עירוני, הגיש תביעת נזיקין נגד הסתדרות העובדים, מדינת ישראל ועיריית פתח תקווה, ולאחר מכן תיקן את התביעה והוסיף תלמיד אחר, הנתבע, כנתבע. הטענה נבעה מאירוע שהתרחש במהלך יום לימודים בו נגרמו לתובע חבלות לאחר שהותקף על ידי הנתבע. הדיון חולק לשני שלבים, הראשון הוא קביעת החבות. גרסתו של התובע לאירוע הייתה כי הותקף על ידי הנתבע במהלך שיעור אנגלית ללא כל התגרות בזמן שהמורה נכחה. עוד טען כי אין לו עבר משמעתי וכי התקיפה גרמה לו לחבלות. הנתבע, לעומת זאת, טען כי האירוע התרחש במהלך הפסקה וכי התובע הוא התוקפן. לטענת הנתבעת, התובע נשאר בכיתה במהלך ההפסקה, וכאשר הנתבע נכנס לקחת את הכריך שלו, השליך התובע את ספריו על הרצפה ונופף בפניו בעט של הנתבע. הנתבע ביקש את עטו, אך התובע סירב ובמקום זאת הרים כיסא וניסה להכות אותו באמצעותו תוך כדי כך ותוך כדי כך פצע את עצמו. עדויות העדים היו חלוקות, חלקן תומכות בגרסת התובע וחלקן בגרסת הנתבע. המורה לאנגלית, למשל, תמכה בגרסתה של הנאשמת והעידה כי הייתה זוכרת אם תלמידה הייתה מתעלפת בכיתתה, מה שמצביע על כך שהאירוע לא יכול היה להתרחש במהלך שיעור. עד נוסף, לוגסי, שתמך חלקית בגרסת התובע, לא נחקר בחקירה נגדית בשל מחלתו ואיומי התאבדות. בסופו של דבר, בית המשפט מצא כי התובע לא עמד בנטל השכנוע. גרסת התובע לאירועים לא הייתה אמינה, מדויקת או סבירה יותר מזו של הנתבעת. מאחר שגרסאות התובע והנתבע היו מאוזנות במידה שווה, פסק בית המשפט לטובת הנתבע ודחה את התביעה כנגד כל הנתבעים. התובע חויב לשלם את הוצאות המשפט ודמי השכירות לנתבעים.