ע"א 779/76

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון מתייחס לערעור בעניין תשלומי מזונות ולטענת המערער כי כבר פרע את החוב. בית המשפט בחן את טענת המערער כי יש לראות בו כמי שהחזיר את דמי המזונות, שכן תמך באשתו וילדו במהלך שהותם בדירתו. לדברי בית המשפט, החלטה שיפוטית בעניין חוב מזונות קבוע תקפה עד שיוכח אחרת, והמערער לא הביא ראיות ברורות לכך שמילא את חובתו באמצעים אחרים מלבד תשלומים במזומן. בית המשפט עמד גם על תחולתם של דינים מסוימים הנוגעים למזונות, קרי סעיפים 2(א) ו-3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), והגיע למסקנה כי הם מתייחסים רק להוראות המהותיות של החוק ולא להיבטיו הפרוצדורליים. כפועל יוצא, המגבלה הפרוצדורלית שבסעיף 11(ב) - הקובעת כי לא ניתן לגבות מזונות שלא שולמו לאחר שנתיים - חלה במקרה זה ותביעת המשיב למזונות לפני יוני 1973 לא הייתה תקפה, שכן היא לא הוגשה בתוך שנתיים מיום הגירושין. עם זאת, דעת המיעוט של בית המשפט של השופט שמגר הייתה כי המערער לא הוכיח די הצורך את טענתו, ודחה את הערעור, והורה למערער לשלם את הסכום הכולל של 8,300 ש"ח בניכוי דמי המזונות לתקופה שקדמה ליוני 1973, שהסתכמו ב-2,200 ש"ח.