ת"א 22452-05-20

תקציר

התובעת, מעסיקה, תבעה את הנתבעת, חברת הביטוח של עובדיה, בגין רשלנות שהובילה לתאונה שפגעה ברכבו של התובע ופגעה בעובד. רישיונו של העובד הושעה בשל חריגה בנקודות הזיכוי, אך המשיך לנהוג מבלי להיות מודע להשעיה. השאלה המרכזית הייתה האם העובד קיבל הודעה מתאימה על ההשעיה, כפי שטענה חברת הביטוח. בית הדין בחן את מסירת הודעת ההשעיה ומצא כי היא נשלחה לתיבת הדואר של דודו של העובד, בה השתמש העובד. הדוד העיד כי הוא היחיד שאסף דואר מהתיבה וכי לא מסר את הודעת ההשעיה לעובד. בית המשפט מצא את עדותו של הדוד משכנעת, והעדיף אותה על פני טענת חברת הביטוח כי העובד קיבל את ההודעה. גם נהלי התובע לפיקוח על רישיונות נהיגה נמצאו מספקים. מאחר שהעובד לא יכול היה לדעת באופן סביר על ההשעיה, פסק בית הדין לטובת התובע והורה לנתבעת לפצות את התובע בסכום של כ-304,000 ₪, בצירוף ריבית, הוצאות ושכר טרחת עורך דין.