ע"מ 48587-03-15

תקציר

הערעור מערער על החלטת המשיב, מנהל מע"מ, לגבות חוב מהמערערת, קבוצת בסנינו בע"מ, בהתאם לסעיף 106 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1976 ("החוק"). מקורו של החוב בחברה אחרת, ליקור מרקט בע"מ, שלא שילמה מס למשיב. המשיב טוען כי המערערת קיבלה נכסים ופעילות משוק המשקאות, ללא תמורה, בעוד שלאחרון היה חוב מס ולא נותרו לו אמצעים בישראל להסדיר אותו. לפיכך, לטענת המשיב, ניתן לגבות את החוב מהמערערת. המערערת מכחישה את הטענות וטוענת כי למשיבה אין סמכות לגבות ממנה את החוב, שכן הייתה חברת ביניים בין שוק המשקאות לבין המערערת, וסעיף 106 לחוק חל רק כאשר מדובר בהעברה אחת. בנוסף, טוענת המערערת כי המשיב לא טרח לבדוק האם ניתן לגבות את החוב מחברת ביניים זו. בית המשפט קבע, כי המערערת לא הצליחה להפריך את טענות המשיב לפיהן התקיימו בנסיבות העניין התנאים המוקדמים להחלת סעיף 106 לחוק. בית המשפט מצא כי התקיימו כל התנאים להחלת הסעיף: קיים חוב מס סופי; נכסים ופעילות הועברו ללא תמורה; היו יחסים מיוחדים בין הצדדים; ולחייב לא נותרו אמצעים בישראל להסדיר את החוב. בית המשפט דחה גם את טענת המערערת כי סעיף 106 אינו יכול לחול עליה בשל שתי העברות, בקובעו כי יש לפרש את הסעיף באופן מרחיב כדי למנוע העלמות מס והברחת נכסים. זאת ועוד, המערערת לא הוכיחה כי המשיב יכול היה לגבות את החוב מחברת הביניים. לפיכך, הערעור נדחה. המערער חויב לשלם את הוצאות המשיב בסך של 40,000 ₪.