ס"ק 45769-01-19

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשה שהגישה קבוצת כבאים שביקשה לדון בעניינם כסכסוך קיבוצי נגד המדינה. המדינה התנגדה לבקשה זו, בטענה כי מדובר למעשה באוסף של טענות פרטניות, שכן נסיבותיו של כל כבאי שונות, ולכן יש לדון בו ככזה. בית המשפט הסכים עם עמדת המדינה, וציין כי אין להיענות לניסיונם של התובעים להתדיין באוסף של סכסוכים אישיים כסכסוך קיבוצי. בית הדין הדגיש כי דיני העבודה מבחינים בין סכסוכים קיבוציים לאישיים, וכי צבירת תביעות פרטניות אינה הופכת אותן לסכסוך קיבוצי. מאחר שטענות הכבאים היו אישיות באופיין, ונבעו מנסיבות עובדתיות ומשפטיות שונות, היה צורך להתייחס אליהן בנפרד. כל תביעה תצטרך להיבחן לגופה, תוך התחשבות בפרטים הספציפיים של מצבו של כל תובע. עוד ציין בית המשפט כי מקורה של התוספת, שעמדה בלב המחלוקת, היה עמום, וייתכן ששולמה בטעות או על בסיס מנהג, ולא נעוצה בהסכם נורמטיבי או בהסכמה. עובדה זו חיזקה עוד יותר את הצורך לבחון כל מקרה לגופו. לפיכך הודגש בפסק הדין כי דרך הפעולה הראויה היא שכל כבאי יגיש תביעה נפרדת, אותה ניתן יהיה לאחד מבחינה פרוצדורלית במידת הצורך. החלטה זו, הבהיר בית המשפט, התבססה על שיקולים משפטיים, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.