ת"פ 18848-06-20

תקציר

הנאשם הואשם בסיוע לביצוע עסקת סמים, קרי נהיגה ברכבו, בו הוחזקה כמות משמעותית של סמים, לתחנת דלק בה בוצעה העסקה. העובדות לא היו שנויות במחלוקת: הסמים נמצאו בקלנועית, והסמים המוזכרים בכתב האישום הועברו ממתן לגיא. הרכב אכן היה ברשות הנאשם והוא נהג בו בזמן הרלוונטי. עם זאת, השופט זיכה את הנאשם מחמת הספק באשר ליסוד הנפשי הנדרש לעבירת הסיוע לעסקת סמים. עניינה של התביעה התבסס על ראיות נסיבתיות, אשר לדעת השופט לא הוכיחו מעבר לספק סביר כי הנאשם היה מודע לעסקת הסמים, כי בכוונתו לסייע בה, או אף כי היה מודע להימצאות סמים ברכב. השופטת הטילה ספק במהימנות עדויותיהם של העדים המרכזיים, וציינה סתירות והשפעת התנאים בשטח על תצפיותיהם. עוד ציין השופט כי המשטרה לא הצליחה לשחזר צילומי מצלמות אבטחה שהיו יכולים לסייע להגנה. באשר להסברו של הנאשם לאירועים, השופט מצא את גרסתו סבירה ועולה בקנה אחד עם הראיות שהציגה התביעה, אשר יצרו ספק סביר. לפיכך, הנאשם זוכה. למרות שהשופט שקל את דוקטרינת "ההגנה מפני הצדק" בנוגע לכתב האישום, בסופו של דבר היא נדחתה, שכן השופט לא מצא פגמים בהתנהלות התביעה.