ת"א 23260-07-14

תקציר

התובע, שבבעלותו דירה דולפת, תובע שלושה נתבעים בגין ליקויי בנייה. הנתבע הראשון הוא שכן שדירתו גורמת לדליפות. הנתבע השני הוא הקבלן המבצע שבנה את הבניין, והשלישי הוא הבעלים הקודם שמכר את הדירה לתובע. השופט קובע כי התביעה אינה מיושנת ומרחיב את החזית כך שתכלול גם סעדים כספיים. לאחר מכן ממנה השופט מומחה שיקבע את מקור הנזילות ואת עלות תיקונן. הערכת המומחה עדיפה על פני הוצאותיו בפועל של התובע, הנחשבות מופרזות. תיקוני המומחה התמקדו בקירות ובחלונות החיצוניים, והשופט קובע כי השינויים המהותיים שביצע התובע באזורים אלה, שלגביהם הוא אינו מספק ראיות, גרמו ככל הנראה לדליפות. יתרה מכך, השופט מוצא כי התובע ידע על ההדלפות אך לא התייחס אליהן במשך חמש שנים, מה שתרם משמעותית לנזק. השופט מגיע למסקנה כי התובע לא עמד בנטל השכנוע והראיות, ורשלנותו שלו ואי הקטנת הנזק גוברות על אחריות הנתבעים. לפיכך, התביעה נדחית כנגד כל הנתבעים. נוכח מחדליו הראייתיים של התובע ואופי ההליך, הוא חויב לשלם לכל אחד מהנתבעים 2 ו-3 6,000 ש"ח הוצאות ו-3,000 ש"ח לנתבע 1, שלא היה מיוצג. לתובע 45 יום לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.