ת"א 1056/00

תקציר

בית המשפט פסק לטובת התובעת, שהייתה מטופלת של רופא הילדים הנתבע, ד"ר שינדל, מילדות. בין אוגוסט 1985 ליוני 1986 ביקר התובע אצל הנתבע מספר פעמים והתלונן על תסמינים הכוללים כאבי ראש, הקאות וקשיי הליכה. התובעת טענה כי ד"ר שינדל התרשל בכך שלא אבחן את הגידול קודם לכן, דבר שיכול היה למנוע חלק מתסמיניה הנוכחיים. למרות שהנתבעת הכחישה כל רשלנות וטענה כי החלמתה של התובעת מוכיחה שעיתוי האבחנה לא השפיע על מצבה, בית המשפט מצא כי ד"ר שינדל הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי התובעת. השופטת קיבלה את הטענה כי ייתכן שתנאי העבודה או נסיבות אחרות השפיעו על יכולתה של ד"ר שינדל לאבחן את הגידול מוקדם יותר וכי הימנעותה מבדיקת "התמונה הכוללת" מהווה רשלנות. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי הנתבעת אינה אחראית לגידול עצמו, אלא רק לעיכוב באבחנתו. נמצא כי שיהוי זה גרם נזק נוסף לתובעת והגדיל את נזקיה ונכותה. השופטת מינתה מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר מטוט, אשר העריך את מצבה של התובעת וקבע כי מרבית מגבלותיה הנוכחיות נבעו מהטיפול שקיבלה, בעיקר הקרנות, אך גם הודה כי חלקן נגרמו כתוצאה מהגידול עצמו. חוות הדעת של ד"ר מטות, יחד עם ראיות מומחה נוספות, ביססו את קביעת השופט כי האבחנה הייתה צריכה להיעשות מוקדם יותר, ובכך למנוע חלק ממחלותיו הנוכחיות של התובע. השופט פסק לתובע פיצויים בסך 400,000 ₪, בנוסף להוצאות משפט. סכום זה נקבע על ידי הערכת תרומתו של האבחון המאוחר לנזק הכולל של התובעת, תוך התחשבות בגורמים כגון ההשלכות התפקודיות של נכותה, נזק לא ממוני ונזק אסתטי. בית המשפט גם הכיר בכך שבעוד הגידול המשיך לגדול ללא אבחון וללא טיפול, ידיעתה של התובעת על מצבה עלולה הייתה להשפיע על תוחלת חייה.