ע"א 16215-04-16

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור על שני פסקי הדין שניתנו בתיק, האחד מפברואר 2013 והשני מפברואר 2016. נימוקי הערעור, שהיו ידועים למערער לפני שנים, מהווים ניצול לרעה של ההליך המשפטי ואינם הוגנים מבחינה פרוצדורלית. זאת ועוד, התנהלותו של המערער עולה כדי חוסר תום לב פרוצדורלי, שכן הוא ניסה להשיג יתרון פרוצדורלי בכך שלא פעל בשנים הרבות שחלפו בין שני פסקי הדין, ואל לו לבית המשפט לאפשר זאת. משכך, נדחית הבקשה לבטל את פסק הדין משנת 2016 ולהחזיר את פסק הדין משנת 2013. לגופו של פסק דין משנת 2016, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים ובממצאי מהימנות, ומקרה זה אינו מציג את הנסיבות החריגות המצדיקות התערבות כזו. השופט שנתן את פסק הדין ב-2016 פירט ביסודיות את טיעוני שני הצדדים ומצא כי טענות הנתבעת, שהתרכזו בעיקר בכך שהבדיקה הייתה בדיקה ביטחונית, אינן מבוססות. נטל ההוכחה הוטל על הנתבע, והוא לא הוכיח די הצורך כי השיק נמסר לצרכי ביטחון או כי לא התקיימו התנאים לפירעונו. עוד קבע השופט כי טענותיו הרבות האחרות של הנתבע, שהועלו לראשונה בשלב הסיכום, היוו הרחבה של כתבי הטענות ולא התקבלו. אלה כללו טענות בדבר חוסר תמורה, הפרת חוקים שונים ואי הוכחת קיומו לכאורה של חוב על ידי התובע. פסק הדין משנת 2016 היה ברור, מנומק היטב ומבוסס על הראיות; לכן, בית המשפט לא יתערב בקביעה. לפיכך, הערעור נדחה במלואו, והמערער נדרש לשאת בהוצאות המשפט של המשיב.