עת"מ 29631-10-13

תקציר

פסק הדין בתיק זה מתייחס לשתי סוגיות נפרדות שהועלו בעתירה שהוגשה בשנת 2013. הסוגיה הראשונה נוגעת לחובתה של העירייה למנוע מפגעים בטיחותיים ותברואתיים במבנה מסחרי, והשנייה נוגעת לחובתה של העותרת לשלם ארנונה על רכושה בבניין, בעוד שבעל נכס הרוב, חברה, אינו חייב בתשלום מיסים על נכסיה. העותר טען כי העירייה לא קיימה פסיקות קודמות בנושאים אלה והגישה בקשה לביזיון בית המשפט. השופט קבע כי לא ניתן להיעתר לבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, שכן פסקי הדין הקודמים הנוגעים לנושאי תחזוקה וארנונה לא היו ברורים וחד משמעיים בהנחיותיהם לעירייה, שהיא תנאי מוקדם לצו לפי הפקודה. עוד קבע השופט כי בכל מקרה, העירייה דבקה לכאורה בפסקי הדין הקודמים ולפיכך לא בזלזול בהם. באשר לתחזוקת המבנה, השופטת הכירה בכך שתיאורי העותרת והראיות שהוצגו על מצבו הנוכחי מדאיגים והצביעה על כך שעל העירייה להתייחס לסוגיות, ובפרט לסכנות חיצוניות, כפי שהורתה לפני תשע שנים. עם זאת, השופט לא יכול היה לקבוע כי העירייה הפרה את הפסיקה הקודמת, במיוחד בהתחשב בכך שחלק מהנושאים היו באחריות בעלי הנכסים ולא העירייה. באשר לארנונה, השופט ציין כי העירייה קיימה את פסק הדין על פניו, וטענות העותר כי החברה לא שילמה מיסים מעבר לשנה אחת אינן ראיות מספיקות כדי להצדיק צו לפי פקודת ביזיון בית המשפט. עוד הבהירה השופטת כי לא ניתן להתייחס לטענות העותרים בנוגע לחיובי הארנונה שלהם בבקשה הנוכחית, שהתמקדה באי ציות לכאורה לפסקי דין קודמים, ויש להמשיך בהן בהליכים משפטיים אחרים, אולי תוך ייצוג משפטי. לסיכום, השופט דחה את הבקשה מבלי להורות על הוצאות, וציין כי על העירייה להתייחס לבעיות התברואתיות והבטיחות במבנה, במיוחד אלה הקשורות לסכנות חיצוניות, אך העותר יצטרך לפנות לאפיקים אחרים לענייניו האישיים בתחום הארנונה. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים.