רע"א 47637-11-25

תקציר

בטח, הנה ניתוח משפטי מקיף בעברית, המבוסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי: רע"א 47637-11-25 (בית המשפט העליון)** **מבוא:** ההחלטה הנדונה עוסקת בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים, אשר דחה את ערעור המבקשים וקיבל את ערעור המשיבים. פסק הדין של בית המשפט המחוזי הפך, במידה מסוימת, את החלטתו של בית משפט השלום, אשר קיבל במקור את תביעת המשיבים לסילוק ידם של המבקשים ממקרקעין בשכונת סילוואן, ירושלים. המשיבים, המיוצגים כנציגי הקדש בנבנישתי, תבעו את פינוי המבקשים מהמקרקעין. **הרקע העובדתי:** הרקע העובדתי, כפי שמתואר בהחלטה, הוא סכסוך מקרקעין מורכב הנוגע לחלקות 95 ו-96 בגוש שומה 29986 בשכונת סילוואן. ההחלטה מציינת כי המקרקעין הללו עברו תהפוכות משפטיות לאורך השנים, בין היתר על רקע חילופי השלטון במזרח ירושלים. למרות שלא פורטו פרטים נוספים אודות ההיסטוריה של המקרקעין, ההקשר של "חילופי שלטון" מרמז על מורכבות משפטית ועל אפשרות של שינויים בזכויות קניין, חוקים ופסיקות משפטיות לאורך זמן. **ההכרעה המשפטית והנימוקים:** השופט אלכס שטיין, בבית המשפט העליון, דחה את בקשת רשות הערעור מבלי לקבל תשובה מהמשיבים. הנימוקים העיקריים לדחייה הם כדלקמן: 1. **מעמד הבקשה כ"גלגול שלישי":** השופט קבע כי מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי", המהווה חריג להליך הערעור הרגיל. על פי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים, בהם עולה שאלה משפטית עקרונית, או כאשר קיים חשש לעיוות דין. 2. **הכרעות קמא נטועות בעובדות:** הנימוק המרכזי לדחיית הבקשה הוא שההכרעות שניתנו בבתי המשפט קמא (בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי) "נטועות בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה". משמעות הדבר היא שהסכסוך, על אף מורכבותו, אינו מעורר שאלות משפטיות חדשות או עקרוניות החורגות מגבולות המקרה הספציפי של הצדדים. בית המשפט העליון נוטה שלא להתערב בהכרעות עובדתיות של הערכאות הנמוכות, אלא אם כן ישנם טעמים כבדי משקל. 3. **היעדר שאלה משפטית עקרונית:** השופט מצא כי אין בבקשה שאלה משפטית עקרונית שראוי לברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". הדבר מחזק את המסקנה כי ההחלטות התבססו על יישום החוק למקרה הקונקרטי, ולא על פרשנות סותרת או מתפתחת של החוק. 4. **היעדר חשש לעיוות דין:** השופט סבר כי מתן רשות ערעור אינו נדרש "כדי למנוע עיוות דין". עיוות דין מתרחש כאשר תוצאת ההליך המשפטי הינה בלתי צודקת באופן קיצוני, ולעיתים קרובות נובעת מטעויות משפטיות או הליכיות מהותיות. השופט לא מצא בטיעוני המבקשים בסיס מספק לחשש כזה. **היבטים משפטיים וחדשנות:** ההחלטה מיישמת הלכה ידועה של בית המשפט העליון בנוגע לסינון ערעורים, ובפרט ערעורים "בגלגול שלישי". העיקרון המנחה הוא כי בית המשפט העליון אינו ערכאת ערעור כללית, ותפקידו העיקרי הוא לשמור על אחידות הפסיקה, לפתח את המשפט ולהתערב במקרים חריגים. * **תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי:** ההחלטה מסתמכת על תקנה זו, המגבילה את האפשרות להגשת בקשת רשות ערעור נוספת לאחר שכבר ניתנה החלטה בערכאת הערעור הראשונה (בית המשפט המחוזי). התקנה נועדה למנוע התמשכות הליכים מיותרת ולהבטיח סופיות דיון. * **בחינת "שאלה משפטית עקרונית":** המבחן המרכזי לקבלת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" הוא קיומה של שאלה משפטית עקרונית. בהקשר זה, ניתן לראות את ההחלטה כמבטאת גישה זהירה של בית המשפט העליון, אשר אינו נוטה להשתמש בסמכותו להתערבות אלא במקרים בהם ההכרעה נושאת בחובה השלכות רחבות יותר על המשפט. * **בחינת "חשש לעיוות דין":** זהו סייג חשוב למבחן השאלה העקרונית. גם אם אין שאלה עקרונית, ייתכן שבית המשפט העליון ייתן רשות ערעור אם התוצאה של בית המשפט המחוזי בלתי נסבלת ועלולה לגרום לעיוות דין. בהיעדר טענות מספקות מצד המבקשים, השופט לא השתכנע בקיומו של חשש כזה. **סיכום:** החלטתו של השופט שטיין משקפת את תפקידו של בית המשפט העליון כמסנן ערעורים, תוך התמקדות במקרים בהם נדרשת התערבותו המשפטית. הדחייה של בקשת רשות הערעור, בהתבסס על העובדה שההכרעות הקודמות היו עובדתיות במהותן וכי לא עלתה שאלה משפטית עקרונית או חשש לעיוות דין, מחזקת את מעמדם של פסקי דין של הערכאות קמא, כאשר אלו מבוססים כראוי על העובדות והדין. ההחלטה אינה מחדשת חידוש משפטי, אלא מיישמת באופן ברור ועקבי את הכללים הנוגעים להגשת בקשות רשות ערעור "בגלגול שלישי".