תאד"מ 39290-04-22

תקציר

המקרה בבית המשפט עסק בסכסוך שבו התובעת, ערבה לשעבר לחוב, טענה כי דיווח שגוי מהבנק הצביע בטעות על כך שהיא אינה עומדת בתשלומים, מה שהוביל להתוויה שלילית של אשראי לפי חוק נתוני אשראי. למרות שהחוב סולק באמצעות הסדר לפני כניסת החוק לתוקף, נותרה רשומה ברישומי הבנק שרשמה אותה כערבה באופן לא מדויק. טעות זו דווחה לבנק ישראל. התובעת טענה כי דו"ח זה גרם לפגיעה במוניטין, אך היא לא הציגה ראיות המוכיחות כי נגרם לה נזק או כי טעות הבנק הובילה להתוויה שלילית באשראי. יש לציין כי היא לא סיפקה תדפיס חיוני של "אל תלך" מלפני תיקון השגיאה, שהיה מתעד כל אינדיקציה שלילית. בית המשפט הדגיש כי היעדר ראיות אלה מערער את טענתה. משכך, נדחו טענותיה, שכן היא לא הצליחה להוכיח כי פעולת הבנק עולה כדי לשון הרע או שהיא חורגת מההגנות החוקיות. למרות שהבנק הכיר בטעות הדיווח, בית המשפט לא מצא נזק מהותי המחייב סעד נוסף. בהתחשב בפתרון הפרוצדורלי ובטרחה שנגרמה לתובע עקב הטעות הראשונית של הבנק, פסק בית המשפט הוצאות מוגבלות לנתבע. התובע חויב בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ₪, וסיים את התיק ביום 18.3.2023 בזכות ערעור.