מ"ח 6223/04

תקציר

המבקש, שהורשע בזיוף, מרמה ושוחד ונידון ל-12 שנות מאסר, עותר למשפט חוזר בטענה כי הרשעתו הייתה כרוכה בעיוות דין. הבקשה מתמקדת ביסוד הנפשי בעבירות, וטוענת כי נפלו טעויות רבות במסקנה כי המבקש היה מודע לזיוף. המבקש מצביע גם על כשלים חקירתיים ויחס עוין מצד בית המשפט, וטוען כי חוסר השכלתו המשפטית פגע בהגנתו. בנוסף, מבקש המבקש להציג ראיות חדשות, שלדעתו יוכיחו את חפותו. עם זאת, בית המשפט דוחה את הבקשה, וקובע כי הטענות רק חוזרות על אלה שנדחו בעבר על ידי בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון. גם הראיות הנוספות נדחות כבלתי אמינות ואינן מספיקות כדי לשנות את פסק הדין. בית המשפט מדגיש את עקרון סופיות הדיון ונוקט משנה זהירות בהתערבותו בפסק דין סופי. בהיעדר כל אינדיקציה לעיוות דין, הבקשה נחשבת כניסיון לבחון מחדש סוגיות שהוכרעו בעבר, וזו אינה תכליתם של הליכי משפט חוזר. טענות המבקש, אף שהן מערערות, אינן עומדות בדרישות החקיקתיות למשפט חוזר, ומשכך, בקשת הדחייה מתקבלת.