דנ"א 7025/09

תקציר

העתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון מיום 19.8.2009 נדחתה. בתיק המקורי היו מעורבים שני עורכי דין, כאשר העותר האשים את המשיב בלשון הרע על סמך אמירה שנאמרה במהלך דיון משפטי. דעת הרוב של המשנה לנשיא, השופט א' ריבלין והשופט י' דנציגר, קבעה כי המשיב מוגן מכוח סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, המקנה חסינות מוחלטת על התבטאויות שנאמרו במהלך הליך שיפוטי, ללא קשר לאמיתותן או לכוונתן. החלטה זו הפכה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שקבע כי ההגנה אינה חלה במקרה זה. השופט רובינשטיין, שחלק על כך, טען לפרשנות מעודנת יותר, שלא תגן על אמירות זדוניות, והציע כי החריג צריך ליישר קו עם עקרונות רחבים יותר כמו כבוד האדם. למרות טענת העותר כי פסק הדין עשוי להשפיע באופן רחב על דיונים משפטיים עתידיים באמצעות מתן הגנות רחבות מדי על אמירות מכפישות שנאמרו בבית המשפט, בית המשפט העליון דבק בעמדתו והדגיש כי כל שינוי בחוק צריך להיעשות בחקיקה. פסק הדין הדגיש דרכים חלופיות לטיפול בסדרי הדיון בבתי המשפט, תוך הדגשת תפקידם של גופי המשמעת ובתי הדין עצמם בשמירה על סטנדרטים ראויים של דיאלוג.