ע"א 5950-10-18

תקציר

ערעורי הצדדים, התובע והנתבע, התקבלו בחלקם על ידי בית המשפט. בית המשפט מצא כי שגה בית משפט קמא בכך שהפחית את סך כל סכום החוב בשיעור של 20%, אך הסכים כי יש מקום להפחית את החוב מעבר לסכומים שנקבעו על ידי המומחה מטעם בית משפט קמא. טענת התובעים כי התנהלות הנתבעים גרמה להם נזק ראייתי, ובכך מצדיקה את העברת נטל השכנוע לנתבעים, נדחתה מאחר שבית המשפט מצא כי לא נגרם לתובעים נזק כאמור. התובעים לא הציגו כל ראיה משכנעת לתשלומים ששולמו בנוסף לתשלומים בהם הודו הנתבעים, והנתבעים לא היו אחראים לנזק הראייתי שנגרם לתובעים. כמו כן, דחה בית המשפט את טענות התובעים בדבר גילוי מסמכים ושימוש בראיות בלתי קבילות, וקבע כי התובעים לא הוכיחו די הצורך באילו מסמכים נעשה שימוש שלא כדין. בית המשפט דחה גם את טענות התובעים למרמה הנוגעת למצבו הרפואי של בא כוח הנתבעת. בהתייחסו לערעור הנתבע, הסכים בית המשפט כי שגה בית משפט קמא בכך שהפחית את החוב בשיעור של 20% על בסיס התנהלות הנתבעים. בית המשפט הדגיש כי התובעים לא הוכיחו נזק נוסף מעבר לסכומים בהם הכירו הנתבעים, ולכן אין הצדקה להפחתה. עם זאת, בית המשפט מצא לנכון בערעור התובעים על ניכוי סכומים מסוימים מהחוב שיוחסו באופן שגוי לשכר טרחת הכונסים, והורה על ניכוי סכומים אלה מהחוב. הסכומים כללו 400 ש"ח, 1600 ש"ח, 2,000 ש"ח (שולם ב-18.1.06), 2,000 ש"ח (שולם ב-19.10.06), 3,000 ש"ח (שולם ב-17.3.05) ו-2,000 ש"ח (שולם ב-17.6.05). בנוסף, בית המשפט שקל וקיבל את טענת התובעת לניכוי 5000 ₪, ששולמו במזומן ולא נזקפו לחשבון ההלוואה. בית המשפט הגיע למסקנה שכל צד יישא בהוצאותיו, ופסק הדין יוצג לשני הצדדים על ידי המזכירות.