ע"א 8371/23

תקציר

הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים שלא לפסול עצמו מתביעת לשון הרע של המערער נדחה. המערער הגיש תחילה תביעת לשון הרע אשר נדחתה מאוחר יותר על ידי בית המשפט לתביעות קטנות. בהמשך לכך, ביקשה המערערת רשות ערעור על פסק הדין וערערה על מספר החלטות פרוצדורליות של הרשם פ. נויוירט, תוך שהיא מטילה ספק במשוא הפנים שלה בשל זיקתה המשפחתית לנציב שירות המדינה והקשרים הפוליטיים לכאורה בין אביה של נויווירט לבין המשיב. עם זאת, בית המשפט לא מצא בסיס לחשש ממשי מפני משוא פנים, שכן נויווירט לא הבהיר כל קשר עם המשיב, למרות התמונה שהציג המערער. בהמשך נדחתה בקשת המערער לערעור על טענות פסילה אלה, בפרט מאחר ששופט אחר, בר-אשר, כבר סיים את ההליך העיקרי. בית המשפט הדגיש כי טענות לפסילה יש להעלות בערעור לאחר החלטת ההליך העיקרי, ולא באמצעות בקשות פסילה נפרדות. בית המשפט שב והדגיש כי החלטות פרוצדורליות או עצם הנוכחות באירועים משותפים אינן מהוות עילה לפסילה שיפוטית. זאת ועוד, השגותיו הנוספות של המערער על החלטותיה של השופטת בר-אשר נדונו מחוץ לגדר ערעור זה. כך, דחיית הערעור הדגישה את היעדרן של ראיות משמעותיות המצדיקות את הטענות בדבר משוא פנים או משוא פנים, ואישרה את פסקי הדין הפרוצדורליים הקודמים ללא כל צו להוצאות.