בש"א 11338/06

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך עסקי מורכב בו מעורבים מספר צדדים. השאלה העיקרית הייתה האם ערב להתחייבויות החברה על פי חוזה מחויב לתניית בוררות הכלולה באותו חוזה, כאשר הערב חתם על אותו הסכם. בית המשפט דן בהרחבה בסוגיה, תוך בחינת פסקי דין קודמים וספרות משפטית. היא הגיעה למסקנה כי הערבים, במקרה זה, קופר וצרפתי, בחתימתם על החוזה, הפכו לצדדים לתניית הבוררות, למרות שלא היו צדדים ישירים להסכם כולו. החלטה זו הייתה מוצדקת משלושה נימוקים. ראשית, נוכחותו המשותפת של סעיף הבוררות וחתימת הערבים יצרה מערכת יחסים חוזית, המוגבלת להליכי הבוררות. שנית, סירוב לבוררות בנסיבות אלה יפגע בעקרון תום הלב. לבסוף, היא עלתה בקנה אחד עם שיקולים מעשיים, שכן היא מנעה פיצול דיונים והבטיחה פתרון יעיל ואחיד של הסכסוך. בית המשפט התייחס גם לטענת הנתבעים בדבר "כתב הסמכה", וקבע כי בעוד שהמכתב הסמיך באופן פורמלי בורר ספציפי, הוא אינו מכתב הסכמה ואינו משפיע על הליכי הבוררות. השופטים מצאו כי סביר להניח כי המנהלים, שהסכימו לבורר מטעם החברות, הסכימו לכך גם מתוקף תפקידם כערבים. לפיכך, לבורר הייתה סמכות לדון בתביעות נגד קופר וצרפתי, והנתבעים חויבו לפצות את התובעים בגין הוצאותיהם המשפטיות בסך 10,000 ₪.