ב"ש 1002/05

תקציר

המשיב ושותפיו הואשמו בתקיפת המתלוננת. המשיב היכה את המתלונן בראשו באלה ואילו תוקף אחר דקר את ידו של המתלונן בסכין. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן מספר חבלות והוא נותח. לטענת התביעה, מעשים אלה מהווים חבלה בכוונה מחמירה והפרת צו חוקי, שכן המשיב ביצע את העבירה בעודו במעצר בית. היו די ראיות שקשרו את המשיב לביצוע העבירות, כולל שלושה עדי ראייה שזיהו אותו כתוקף. ההגנה טענה כי הליך הזיהוי היה פגום וכי האליבי של המשיב לא נחקר כראוי. עם זאת, השופט מצא את ראיות התביעה משכנעות ואישר את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים. החלטה זו התבססה על אופיו האלים של העבירה, על מסוכנותו של המשיב ועל הפרתו צו קודם של בית המשפט. השופט הגיע למסקנה כי חלופת מעצר אינה מספיקה במקרה זה. התנהלותו של המשיב, חומרת העבירה ואי ציות לצווי בית משפט קודמים תרמו כולם להחלטה להאריך את מעצרו.