ת"א 13557-11-22

תקציר

הדיון נסוב סביב השאלה האם התובעת, שישבה ברכבה והמתינה לבתה, מהווה "שימוש ברכב" על פי החוק. השופט מסכם את הפסיקה הקיימת בנושא, הקובעת כי על מנת שאדם ייחשב כמשתמש ברכב, השימוש ברכב חייב היה לתרום תרומה משמעותית לנזק שנגרם. השופט מציין כי על פי פסיקות קודמות, עצירה או חניה במקום מותר והמתנה ברכב אינן נחשבות לשימוש ברכב. השופט מבדיל בין המקרה הנוכחי לבין פסק דין שציטט התובע, בו נמצא נהג משתמש ברכבו בעת בדיקת אפליקציית הניווט שלו. במקום זאת, השופט מיישר את המקרה הנוכחי עם פסקי דין קודמים שלא מצאו שימוש ברכב כאשר התובעים ישבו ברכבם. מאחר שהתובעת במקרה הנוכחי ישבה ברכב חונה כדין שלא היווה סיכון תעבורתי, השופט פוסק כי לא השתמשה ברכב ודוחה את התביעה נגד שירביט. השופט מורה למנורה, מבטחת הרכב הפוגע, לפצות את התובע ופוסק לתובע שכר טרחת משפט. למרות דחיית התביעה, השופט אינו מורה על הוצאותיה של שירביט, בהתחשב במורכבות הפסיקה בנושא.