ע"פ 3062/90

תקציר

המערערים, דוד אסולין ושמעון איסן, ערערו על הרשעתם ועל גזר דינם בבית המשפט המחוזי בירושלים בגין ניסיון פריצה לדירת מגורים וגרימת נזק בזדון. ממצאי בית המשפט המחוזי התבססו בעיקר על עדותו ועדותו של שוטר סמוי. זהותו של השוטר הייתה חסויה ולא נחשפה בפני בית המשפט. המערערים טענו כי הגנתם נפגעה מחיסיון זה וכי יש לתת משקל מופחת להודעתו ולעדותו של השוטר. בית המשפט העליון קבע כי קיימים חריגים לכלל המאפשר לנאשמים לעיין בחומרי חקירה, לרבות המקרה הנוכחי שעניינו ראיות חסויות. עוד קבע בית המשפט כי שופט הערכאה הראשונה שקל בכובד ראש את מכלול הראיות וכי גרסת המערערים לאירועים נדחתה בצדק כפי שהתבררה לראשונה בבית המשפט. גם הבקשה לראיות נוספות להפרכת טענות התביעה נדחתה. עם זאת, בית המשפט קיבל את ערעורם החלקי של המערערים על העונש, בקובעו כי אין לחרוג ממחצית העונש הקבוע בסעיף 406(ב) לחוק העונשין. לפיכך, עונשו של אסולין הופחת מארבע שנים לשלוש שנים וחצי, מחציתן ירוצו בכלא. הערעור על גזר דינו של איסן נדחה במלואו.