ת"פ 56017-04-19

תקציר

המתלונן והנאשם היו העדים היחידים לאירוע בו נגרמו למתלונן חבלות לאחר שהוכה על ידי הנאשם. גרסת המתלונן הייתה כי הנאשם גרם נזק למראות המונית שלו בעת שרכב על אופניו ולאחר מכן סירב לשאת באחריות לנזק, ובמקום זאת נהג באלימות והכה אותו באגרופים פעמיים – פעם אחת בפה ופעם אחת בראש. הנאשם, לעומת זאת, טען להגנה עצמית והעיד כי המתלונן רדף אחריו עם מוניתו ואיים על חייו. הוא תיאר את האירוע כקיצוני, מפחיד ואלים מצדה של המתלוננת, אך נמנע מלפנות למשטרה באותה עת או מיד לאחריה. עדותו של הנאשם סותרת גם את הודעותיו הקודמות במשטרה, אשר נמסרו בסמוך למועד האירוע. ככלל, עדותו של הנאשם לא הייתה אמינה, ולא תמכה בטענתו להגנה עצמית. השופט הגיע למסקנה כי גרסת המתלונן לאירועים אמינה יותר, וכי הנאשם לא הצליח לבסס את התנאים הדרושים לטענת הגנה עצמית תקפה. לפיכך, השופט מצא את הנאשם אשם בתקיפה בנסיבות מחמירות והיזק לרכוש בזדון.