ב"ל 2082/99

תקציר

פסק הדין דן בתביעה נגד המוסד לביטוח לאומי להכיר במחלתו של תובע כפגיעה בעבודה. התביעה הוגשה על ידי אדם שעבד בתחנות דלק במשך שמונה שנים, במהלכן נחשף לבנזן, חומר מסרטן ידוע. החוק קובע כי מחלות הנגרמות כתוצאה מחשיפה לחומרים רעילים יכולות להיחשב כפגיעות עבודה אם הן נכללות ברשימה רשמית של מחלות מקצוע. בעוד שמחלתו של התובע אינה מופיעה ברשימה זו, הרעלת בנזן מוכרת כמחלת מקצוע. פסק הדין נסוב סביב השאלה האם ניתן לייחס את מחלתו של התובע להרעלת בנזן. בית המשפט מינה מומחה רפואי, פרופ' ברבי, אשר אישר כי עבודתו של התובע בסביבה עם בנזן ומגעו הישיר עם החומר העמידו אותו בסיכון לחשיפה וכי קיים קשר סיבתי בין מחלתו לעבודתו. על סמך חוות דעת זו ונסיבות המקרה, פסק בית הדין לטובת התובע, קיבל את תביעתו והכיר במחלתו כפגיעה בעבודה. החלטה זו התקבלה למרות היעדר ראיות חותכות להיקף חשיפתו של התובע לבנזן. בפסק הדין הודגש כי הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, לא הוכיח כי השפעת עבודתו של התובע על מחלתו הייתה פחותה משמעותית מגורמים אחרים. משכך, אושרה בקשת התובע להכיר במחלתו כפגיעה בעבודה. שני הצדדים יכולים לערער על פסק הדין תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.