בש"פ 8687/10

תקציר

המקרה שלפנינו הוא ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז לעכב את מעצרם של המערערים עד תום ההליכים המשפטיים הנוגעים לטענות בדבר תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפה ואיומים כלפי המתלוננת, שהיא אחותו של המערער 1 ובתו של המערער 2. בית המשפט המחוזי הורה בעבר על בחינה מחודשת של החלטת בית משפט השלום לעצור אותם, תוך הכרה בחולשת הראיות נגד המערערים. עם זאת, שתי הערכאות הסכימו כי נשקפת מהמערערים סכנה ולא ניתן לסמוך עליהם, למרות חלופות המעצר המוצעות. קביעה זו התבססה על נטיות תוקפניות שנצפו באישיותם של המערערים ועל חוסר אחריותם, כמפורט בתסקיר שירות המבחן. הדיווחים גם הדגישו את הישנות אפשרית של התנהגות אלימה תחת לחץ, למרות הסכם סולחה וביטול השמועה שהניעה חלקית את התקיפות. החלטת בית משפט השלום נמצאה סבירה ועולה בקנה אחד עם קביעותיו של בית המשפט המחוזי. זאת ועוד, טענת המערערים בדבר הסכנה המופחתת הנשקפת מהם עקב פתרון המצב שהביא לאלימות נדחתה, שכן בית המשפט ציין כי האלימות התרחשה במצבים שאינם קשורים לשמועה. בית המשפט הדגיש כי אמון הוא גורם מכריע בקביעת חלופות מעצר וכי אופיים התוקפני של אישיותם של המערערים, יחד עם חומרת העבירות, מצדיקים את המשך מעצרם. בנוסף, בית המשפט הכיר בכך שאמנם השיהוי בהליכים המשפטיים הנובע משינוי הרכב השופטים עשוי לשנות את המצב ולהצדיק את שחרורם בעתיד, אך לעת עתה הערעור נדחה. פסקה מקיפה זו מתמצתת בתוכה את עיקרי פסק הדין, תוך איזון בין שיקולי המסוכנות לבין הפוטנציאל לאמצעים חלופיים.