ת"א 24839-07-22

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת הנתבעת לעיון חוזר בפסק הדין הקודם בשל היעדר שינוי נסיבות מאז פסק הדין הקודם והיעדר טעויות טכניות בהליך קבלת ההחלטות. הנתבע טען כי נפלה טעות בגוף ההחלטה הקודמת הנוגעת לשיקול הדעת, שבית המשפט פירש כטעות בשיקול הדעת, שאינה מצדיקה דיון חוזר בתיק. בית המשפט התייחס גם לטענת הנתבעת כי יש לשלוח שאלות הבהרה למומחה שמונה בפסק הדין. בהחלטות הקודמות, אליהן התייחס הנאשם, נמצאו נסיבות שונות, ועל כן אינן ישימות למקרה זה. השמאי במקרה זה מונה על סמך הסכמת הצדדים, שקבעה כי החלטת השמאי תהיה סופית ומחייבת, ולכן בית המשפט לא ראה סיבה לאפשר לנתבע לשלוח שאלות הבהרה, אלא אם הצדדים הגיעו להסכמה חדשה. ההחלטה נתמכה בפסיקות קודמות של בית המשפט העליון, שהדגישו כי יש לבחון את כוונת הצדדים כדי לקבוע אם ניתן לערער על החלטת השמאי. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשת הנתבע לעיון חוזר והסיר את עיכוב ההוצאה לפועל, תוך שהוא מורה לנתבעת לשאת בהוצאות התובעים.